כשלא יודעים מה לעשות ! 

כשלא יודעים מה לעשות !


"האם יש מצבים באימון שאינך יודע מה לעשות בהם"?

כך התחילה פגישת האימון שלי עם "יובל" - מאמן נמרץ מאוד המתאמן אצלי.

"ברור שיש לי", השבתי.
"אז מה אתה עושה בהם"?

"תגיד" החזרתי אליו את הכדור - "מאיפה צצה השאלה הזו"?
יובל נע באי נוחות, נראה שהוא ציפה ממני לתשובה מעשית.

הוא חושב לרגע ואז משיב לי:
"השאלה צצה מאותם מקומות בהם אני מרגיש תקוע באימון ולא יודע מה לעשות, וכשזה קורה - נגמר לי החמצן ואני מחפש נואשות פתרון".

אני מרגיש תחושה עמוקה של הזדהות.
דבריו נשמעים לי אמיתיים כל כך - כאילו יצאו מגרוני.

ואז הוא מחייך ואומר לי: "יש לי רעיון - מה דעתך שנעשה משחק תפקידים"?
אני מופתע מההצעה, אבל משתדל להראות קר רוח ומשיב מיד "בכיף"!.
אני שואל את עצמי איך זה שאני נופל בדיוק לאותה מלכודת שעליה הוא בעצמו מתאמן כרגע.

יובל ממשיך ומציע: "אני אהיה המתאמן ואתה המאמן".
"בסדר", אני משיב - המום מקצב ההתפתחויות ומכך שהמושכות אינן בידי.

הוא ממשיך: "זה משחק תפקידים אמיתי, אני מתאמן אצלך כעת מה לעשות - כשאיני יודע לאן להוביל את האימון בחיים, בוא נראה מה אתה משיב לי".

אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. אנחנו עורכים סימולציה של המציאות עליה הוא מתאמן אצלי כעת.
והרי אם לפני רגע הייתי יודע מה להשיב לו - הייתי עושה זאת ממילא - גם בלי משחק תפקידים...

אני נזכר בצער בדברי ציפי שביט: "מי שלא יכול לגמור את החודש, עדיף שלא יתחיל אותו" וחושב כי כנראה היא התכוונה אלי.

ואז אני שומע את עצמי מדבר:
"גם אני מודד כל הזמן כמה תרומה אני מוסיף למתאמן.
מביך אותי מאוד להיות תקוע במקום בו איני יודע מה לעשות, בעיקר כשזה קורה לי עם מתאמן שאני חש פחות נינוח לידו.
נראה לי שאם אאפשר לעצמי מרחב של "לא לדעת" - משהו חדש ייווצר גם באימון שלנו".

"מה למשל לא לדעת"? הוא שואל אותי במבט מצומצם וחודר.

"למשל להישיר מבט אל המתאמן, לקחת אוויר ולומר לו את האמת: 'אני לא יודע לאן כדאי לנו להתקדם עכשיו; אולי לך יש רעיון"?
כעת אני מרגיש שהחום חוזר ללחיי.

יובל מביט בי מזועזע "אתה לא רציני" הוא ממלמל.

הזעזוע של יובל דווקא מוצא חן בעיני (זו פעם ראשונה במפגש שהוא עוזב את תפקיד המראיין ומגיב באופן רגשי) ומסייע לי להתאושש מעט.


אני מוסיף "ניסיוני מלמד אותי שהמתאמנים מלאים בתוכניות מגירה ואם רק מאפשרים להם זאת - הם נהנים מאוד להתחלף בתפקידים ולהיכנס לתפקיד המושיע; ולרוב הם גם מציעים משהו פשוט, אמיתי וישים".

יובל מניד בנמרצות לשלילה.
"זה לא נראה לי" - הוא חורץ.
"אני לא קונה את הרעיון - לומר למתאמן כי אני המאמן - לא יודע לאן כדאי לנו להתקדם"!
"אם כך - אני מוכן לקנות הצעות טובות יותר" - אני משיב לו בהזמנה גלויה ופורס לצדדים את ידי.

יובל חושב רגע ואומר: "יתכן כי אציע לו מן משחק כזה שכל אחד בתורו יעלה רעיון - כך שניצור בנק רעיונות זמין עבורו".

אני מהנהן בשמחה ובעידוד לרעיונות נוספים.
יובל מעלה אפשרות להזמין את המתאמן לדמיין כי הוא פונה למומחה בעל שם בתחום בו אנחנו תקועים - ולחשוב; מה אולי הוא - המומחה מציע לנו.

אני מתענג על היצירתיות והמגוון של יובל, מסמן לעצמי ש"הרכבת חוזרת למסילה" ומחליט לאתגר אותו בהזמנת רעיון נוסף:
"אני בטוח שלקינוח תביא לנו משהו טעים מאוד עם ציפוי שוקולד ודובדבן מזיל ריר"...

זיק נדלק בעיניו.
הוא אומר שאולי יזמין את המתאמן ליצירתיות וב"הפוך על הפוך" יציע לו להגדיר את אי הידיעה - כ"אריזת מתנה מדליקה שניתן להטמין בתוכה איזו מציאות שרוצים" - ועתה השאלה היחידה היא "מה דמותה של המציאות שהמתאמן משתוקק אליה"?

עכשיו מגיע תורי להתגלגל מצחוק ולמחוא ליובל כפיים. ברגע הראשון הוא לא מבין מה העניין.
ושנייה אח"כ הוא תופס את הראש וצועק. "אני לא מאמין. איך זה עבד עלי;
איך הבאתי פתאום שלושה רעיונות משלי - כשרק לפני רגע - כל גישת העברת המקל למתאמן נראתה לי בלתי אפשרית".

אני מתמוגג מנחת - ומזכיר לו שהגילויים המרתקים התאפשרו לנו רק בזכות יוזמת הסימולציה המקורית שהביא.

יובל תופס את הראש ומטלטל אותו כלא מאמין למתרחש. עתה תורו לאחוז את הבטן בצחוק גדול, קולני, משחרר ומתגלגל...

אני מזמין אתכם להירשם - באתר שלי - לקבלת סיפורים מעוררי השראה שאני כותב:
http://www.bennymargaliot.com/writings.asp
לבחור את ההרצאה, הסדנה או הקורס המתאימים ביותר עבורכם:
http://www.bennymargaliot.com/courses.asp
ולצפות בסרטון ההזמנה לאימון:
http://www.bennymargaliot.com/videos.asp

אני מאחל לכם ימים של צמיחה ושל התענגות רבה על הקסם שמצוי בתוככם.
להתראות,
בני

בני מרגליות
סדנאות וקורסי אימון לפריצת דרך
מחבר הספר "לאמן את הפרפר"
מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר
info@bennymargaliot.com
www.bennymargaliot.com
050-8939769